מכרזים רבים דורשים מהמציעים לערוך ביטוחים בנוסח המופיע במסמכי המכרז. ניסיון החיים מלמד, כי במקרים רבים מתקשים המציעים לקבל מחברות ביטוח התחייבות לעריכת ביטוחים כפי שזו נוסחה במסמכי המכרז. מקרה כזה הובא לאחרונה בפני בית המשפט העליון.

עע"מ 10073/17 מטיילי ירון בר בע"מ נ' מועצה אזורית יואב

תמצית העובדות הרלבנטיות:

במכרז למתן שירותי הסעה צרפה המציעה הזוכה ("הזוכה") להצעתה אישור על קיום ביטוחים ("נספח הביטוח") חתום על ידי חברת ביטוח, הכולל שינויים, שערכה חברת הביטוח ביחס לנוסח נספח הביטוח כפי שצורף למסמכי המכרז.
כך עשתה הזוכה הגם שבשלב הגשת ההצעות למכרז לא אמורים היו המציעים להגיש את נספח הביטוח כשהוא חתום על ידי חברת הביטוח.
אשר על כן ביקשה המערערת לקבוע, כי נפל פגם בהצעה הזוכה, שכן היא כוללת שינוי בטפסי המכרז והסתייגות מתנאיו.

השאלה המשפטית:

האם נספח ביטוח, שצורף להצעה במכרז כשהוא כולל הסתייגויות, יביא לפסילתה מקום בו המציעה לא נדרשה לצרפו בשלב המכרז אלא רק בשלב החוזי?

נפסק:

המציעים לא נדרשו לצרף להצעתם את נספח הביטוח כשהוא חתום על ידי חברת הביטוח. המציעים נדרשו בשלב המכרז רק להתחייב, כי אישור חברת הביטוח, בנוסח שצורף למסמכי המכרז, יוגש לאחר הזכייה במכרז.
אילו היה נדרש אישור חברת הביטוח כתנאי סף להשתתפות במכרז, הרי שצירוף להצעה של אישור בנוסח שונה מזה שנדרש היה עלול לגרום לאי עמידה בתנאי הסף ולהביא לפסילת ההצעה. אך לא זה המצב בענייננו בו המציעים לא נדרשו כלל לצרף את נספח הביטוח להצעתם.
לכן, לא טוענת העותרת לאי עמידת הזוכה בתנאי הסף, אלא לכך, שזו פגומה בשל סטייתה מדרישות המכרז לעניין נספח הביטוח. אין לקבל טענה זו.
ראשית: אמנם הסתייגות מדרישות המכרז יכולה להביא לפסילת ההצעה. אולם, במקרה זה חתמה הזוכה על כללי טפסי המכרז ובכללם נספח הביטוח ללא כל הסתייגות. אישור חברת הביטוח הוא מסמך, שאין לו כל רלבנטיות בשלב המכרז וכל כולו נוגע לביצוע ההתקשרות. הזוכה הייתה רשאית לבקש, כי עורך המכרז יאשר לה שינויים מינוריים בנוסח טופס הביטוח ויש לראות את אישור חברת הביטוח כבקשה מסוג זה שעורך המכרז רשאי להיענות או לסרב לה לאחר שהוכרזה ההצעה הזוכה במכרז.
שנית: גם אם לצורך הדיון הייתה מתקבלת הטענה, כי אישור חברת הביטוח מהווה הסתייגות מדרישות נספח הביטוח, עדיין הייתה מתעוררת השאלה האם בפגם זה יש כדי להצדיק את פסילת ההצעה הזוכה. בית המשפט קבע, כי בנסיבות העניין, ניתוח הוראות המכרז מלמד, כי השינויים בנספח הביטוח אינם שינויים מהותיים אלא שינויים טכניים בלבד.

הערות בשולי הפסיקה:

המסקנה העולה מפסק הדין היא, כי בהעדר נימוק משמעותי נגדי, יפה יעשה עורך מכרז אם יקבע, שאת נספח הביטוח יש להגיש – חתום על ידי חברת הביטוח – רק במועד חתימת ההסכם ולא בשלב הגשת ההצעות.
מעניין להשוות את פסק הדין לפסק הדין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט לענייני מנהליים בעת"מ 7842-03-18 האגודה לבריאות הציבור נגד משרד הבריאות (ראו בהקשר זה עלון דיני המכרזים 05-2018).במקרה זה פסל בית המשפט הצעה לה צורף נספח ביטוח, הכולל הסתייגויות, הגם שאת נספח הביטוח החתום על ידי חברת הביטוח היה להגיש בשלב החוזי בלבד. חרף התוצאה ההפוכה, ניתן לטעון, כי פסקי הדין אינם סותרים כיוון שבמקרה של בריאות הציבור המציע עצמו הסתייג מהוראות נספח הביטוח ואילו בענייננו לא הייתה כל הסתייגות של המציע במסמכי הביטוח וההסתייגויות הופיעו רק בנספח החתום על ידי חברת הביטוח. שוני נוסף בין שני המקרים הוא, שבענייננו היו ההסתייגויות מינוריות ואילו בעניין האגודה לבריאות הציבור הן היו מהותיות.

מה דינו של אומדן שבטעות לא נזכר דבר קיומו במסמכי המכרז

אחת ממטרות האומדן היא לשמש כ"סרגל מדידה" לבדיקת סבירות ההצעות. הגם שמכרזים של השלטון המכרזי אינם מחייבים צירופו של אומדן לתיבת המכרזים, הרי שמעת שהחליט עורך המכרז על עריכת אומדן עליו לפרסם במסמכי המכרז את דבר קיומו של האומדן ואת השלכותיו על ההליך המכרזי (תק' 17(ב)(7) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993) ("התקנה").

עת"מ 30155-07-18 אברהם מרדכי שיף נ' מכבי שירותי בריאות

תמצית העובדות הרלבנטיות:

במכרז למכירת מקרקעין הופקד אומדן בתיבת המכרזים. בשל טעות לא ציין עורך האומדן במסמכי המכרז את קיומו של האומדן ואת נפקותו להליך המכרזי.
הצעת העותר עבור המקרקעין עמדה על 10 מיליון ש"ח והייתה ההצעה הגבוהה ביותר שהוגשה במכרז. האומדן העריך את שווי המקרקעין בסך של כ-14.4 מיליון ₪.
לאור הסטייה הניכרת של ההצעה הגבוהה ביותר מהאומדן (כ-30%) הוחלט על ביטול המכרז.
העותר טען נגד ההחלטה בנימוק, כי במסמכי המכרז לא נאמר, כי בכוונת עורך המכרז לערוך אומדן ולא צויינה נפקות האומדן להליך המכרז כנדרש בתקנה.

השאלה המשפטית:

הרשאי היה עורך המכרז להתבסס על האומדן לשם ביטול המכרז הגם שדבר קיומו ונפקויותיו לא פורסמו במסמכי המכרז?

נפסק:

החלטת ועדת המכרזים היא החלטה סבירה. אין מקום לכפות על עורך המכרז מכירת נכס הנמוך בכ-30% מהאומדן תוך פגיעה בכספי הציבור.
אין מחלוקת, שהאומדן הוכן והוכנס לתיבת המכרזים לפני המועד האחרון להגשת ההצעות. משתתפי המכרז לא ידעו, שקיים אומדן ולא ידעו מה נפקותו אך האומדן היה קיים כאמור והופקד בזמן אמת בתיבת המכרזים טרם הגשת ההצעות.
הפגם שנפל באי ציון דבר האומדן הינו טכני ונפל בתום לב כשהוא לא פוגע בעקרון השוויון או בתחרות.
תקנות חובת המכרזים (תק' 21) ומסמכי המכרז מאפשרים ונותנים שיקול דעת לוועדת המכרזים, שלא לקבל את ההצעה הגבוהה ביותר ו/או כל הצעה שהיא. גם השכל הישר תומך בהחלטת ועדת המכרזים שאין לכפות עליה מכירת נכס במחיר הנמוך בכ-30% מערכו וזאת גם אם לא פורסם, עקב תקלה, דבר קיומו של האומדן ונפקותו.

הערות בשולי הפסיקה:

ליבת העתירה התייחסה לשאלה משפטית – האם זכאית הייתה ועדת המכרזים להתבסס על האומדן.
נציין בהקשר זה, כי מכרז קודם למכירת המקרקעין בוטל לאור כך, שההצעה הגבוהה ביותר שהוגשה בגדרו עמדה על 8.5 מיליון ₪ בלבד (גם אז עמד האומדן על 14.4 מיליון ₪). בנוסף, במכרז הנוכחי הוגשו 6 הצעות, שכולן נפלו מזו של העותר מחד גיסא, ואילו מאידך גיסא הייתה בפני עורך המכרז חוות דעת נוספת, ששמה את המקרקעין בסכום נמוך יותר (12.8 מיליון ₪). עובדות אלו מרמזות, כי שאלת סבירותו של האומדן יכולה הייתה להיתקף.
על כן, יתכן, כי לעתירה היו סיכויים טובים יותר לו במסגרתה – ועדיף כבר במסגרת הליך השימוע שקדם לה – היה העותר מצרף חוות דעת שמאית או מראה בדרך אחרת, כי האומדן שגוי.

עלון מידע זה כולל מידע כללי וחלקי בלבד ואינו מהווה יעוץ משפטי או תחליף ליעוץ משפטי פרטני